רשימת הלא מיוחסים

בתוך רשימת העולים, אחרי הנתינים, מופיעים אלו שאין להם יחוס: "וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם" (סא). לכאורה בפסוק רשימת מקומות שמהם הגיעו אנשים שלא ידעו במדויק את מוצאם השבטי ולכן גם עלתה השאלה מי הם באמת.

המדרש מפרש כל שם מקום כבעל משמעות ייחוסית:

"ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם",
"תל מלח" - אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח,
"תל חרשא" - זה שקורא אבא ואמו משתקתו,
"ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם" - זה הוא אסופי שנאסף מן השוק,
"כרוב אדון ואמר" - אמר רבי אבהו, אמר אדון: אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב, והם שמו עצמם כנמר
(בבלי קידושין ע ע"א)

הראשונים - "תֵּל מֶלַח" – נולדו ממעשה אסור כמו אנשי סדום.
השניים - "תֵּל חַרְשָׁא" – אלו שנולדו מאב שאסור לספר עליו (יתכן שגם הם ממזרים).
השלישיים - "כְּרוּב אַדּוֹן וְאִמֵּר" – כאלו שהיו יכולים להיות קדושים (כמו כרוב - מלאך) אבל החליטו להחליף זוגות כמו הנמר.
והרביעיים – "וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם" – הם אלו שנאספו מהשוק ולא ידוע מי אמם ומי אביהם.

המדרש מתחיל מאלו שנאסרו להתערב בעם ישראל ועובר לאלו שאין להם מוצא. ומעניין הוא שבסופה של הדרשה יש מסורת אחרת לדברי ר' אבהו, מסורת שרואה את המתוארים לחיוב:

"איכא דאמרי [=יש האומרים]: אמר רבי אבהו, אמר אדון: אף על פי ששמו עצמם כנמר, הן חשובים לפני ככרוב". כלומר, היו נחשבים בעיני עצמם לפסולים אך בעיני האל הם כשרים. ולוואי גם בימינו.

באדיבות אתר 929