קידוש אחר קידוש

מה קידש את הר המוריה המקום עליו נבנה המקדש? האם זה מעשהו של שלמה? של דוד? ואולי מעשים של אחרים?

המדרש שעוסק בסופו של המקדש מביא את כל הסיבות:

[ויקונן ירמיהו] כאשר ראה שריפת המקום
המקודש מימי נח, שנאמר: "וישכון באהלי שם" (בראשית ט', כז),
ומקודש מימי אברהם ונקרא הר המוריה: "אשר (אמר) [יאמר היום] בהר ה' יראה" (בראשית כ"ב, יד),
ומקודש מימי דוד שנאמר: "לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה" וגו' (דברי הימים ב ג', א),
ומקודש מימי שלמה על ידי הענן והאש שירדה מן השמים שנאמר: "ולא יכלו הכהנים" וגו' (מלכים א ח', יא).
(אוצר המדרשים עמוד 483)

הפרק שלנו תולה את קדושת המקום במעשיו של דוד: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (א). אך המדרש אינו רואה קדושה אחת אלא קידוש אחר קידוש. קידוש בברכתו של נח לבניו, קידוש במעשהו של אברהם בעקדה, מעשהו של דוד בגורן ארנן ומעשהו של שלמה במקדש.

ניתן לראות שיש כאן שילוב בין מעשים שנעשו על ידי אנשים מעצמם ומעשים שהאל הביא אותם לעשותם. החיבור בין האנושי לגבוה הוא שהופך את המקום למקודש יותר מכל.

באדיבות אתר 929