שתי מעלות של יהושפט מוזכרות בפרקנו: האחת, הוא מלמד את העם תורה ואף דואג להשלטתה באמצעות מערכת המשפט, והשניה, מקבל את תוכחות הנביאים.
בנוסף למינוי משלחת החכמים (י"ז, ז-ט), יהושפט עצמו שב ויצא בעם, בכל רחבי ממלכתו, "מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל ה' אלקי אבותיהם" (ד).
ולא רק ללימודה של התורה בעם עשה יהושפט, אלא גם להשלטתה בעם על ידי משפט התורה. ולראשונה, אחר משה, מצאנו שמלך מישראל ממנה ומארגן מערכת שיפוטית בכל עיר ועיר, ועליהם את בית הדין הגדול בירושלים, המורכב "מן הלויים והכוהנים ומראשי האבות לישראל" (ח), הפוסק בכל חילוקי הדעות שבין השופטים המקומיים, וממנו יוצאת הוראה לכל ישראל "בין דם לדם בין תורה למצווה לחוקים ולמשפטים" (י). מכלל השופטים תובע יהושפט לדון "ביראת ה' באמונה ובלבב שלם" (ט), תוך אמונה כי המשפט הוא לה', ושהוא גם נמצא עמהם בדבר משפט.
גם יהושפט וגם אסא אביו - מחוברים לנביאים ודורשים בהם את דבר ה'. אלא שמשהוכיח חנני הרואה את אסא על שנשען על מלך ארם - כעס עליו ונתנו לבית המהפכת (ט"ז, י). ואילו הבן - יהושפט - משהוכיחו בן 'הרואה' דלעיל - הוא יהוא בן חנני החוזה - על שהלך לעזור לרשע, לא כעס על הנביא, אלא קיבל תוכחתו: "וישב יהושפט בירושלים" ולא מצאנו שהלך עוד לשומרון (ב-ד). וכיוצא בזה לא כעס יהושפט על אליעזר בן דודווהו ממרשה (כ', לז), שהוכיחו על שהתחבר עם אחזיה בן אחאב לעשות אניות בעציון גבר. ובכתוב המקביל בספר מלכים: "אז אמר אחזיהו בן אחאב אל יהושפט ילכו עבדי עם עבדיך באניות, ולא אבה יהושפט" (מלכים א כ"ב, נ). כלומר: קיבל את תוכחת הנביא במלואה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשכג-תשכד