לקבל תורה במתנה

בסוף פרקנו מופיע שה' נתן למשה את שני לוחות העדות "ככלתו לדבר אתו בהר סיני" (יח) ומסביר רש"י על אתר: "ככלתו כתיב חסר - שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה".

לדברי רש"י, אף אדם, ויהא אפילו גדול הנביאים והמשיגים, אינו יכול ללמוד תורה שלמה בארבעים יום. לכן, בסופו של דבר הקב"ה נותן למשה את התורה במתנה לפני שהוא יורד אל העם. דברי רש"י מבוססים על דברי המדרש, אולם שם הדברים מקבלים אופי שונה:

"ויתן אל משה - כל מ' יום שעשה משה למעלה היה לומד תורה ושוכח. אמר לו: 'רבון העולם יש לי מ' יום ואיני יודע דבר'. מה עשה הקב"ה? משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה".

משה עולה להר בשביל להביא תורה וללמדה את בני ישראל, אולם הוא אינו זוכר את מה שהוא לומד. כל יום הוא מתעורר ליום חדש של לימודים, וכל ערב הוא נתקל באותה הרגשת תסכול שגורמת השיכחה של הדברים. מי מאיתנו לא נתקל בהרגשה זו שבה אנו לומדים ולומדים ובסופו של דבר אנו מגלים שלא הגענו לאיפה שרצינו.  

המסר של המדרש הוא שלמרות הרגשת התסכול שודאי חווה משה כל יום מחדש, הוא עדיין חוזר כל יום לבית מדרשו של הקב"ה; הוא אינו מוותר ומפסיק לנסות, אלא שוב ושוב הוא יושב מהבוקר עד הערב ללא אכילה וללא שתיה ומשקיע את כולו בלימוד. ובסופו של דבר אומר לנו המדרש שאכן הוא זכה להפנים את התורה בדרך של מתנה.

ואולי ניתן להוסיף ולהסביר את עניין המתנה בדרך מעט שונה - משה רבנו יושב בהר ולומד במשך ארבעים יום וחושב שאינו קולט כלום, אולם בסופו של התהליך הוא מגלה שבעצם הוא יודע את התורה. ניתן להסביר שה'מתנה' שעליה מדבר המדרש איננה מתנה גמורה, אלא הכוונה היא שמשה מגלה בסופה התקופה שבילה בהר, שבמשך כל הזמן שבו למד וחשב שאינו זוכר כלום, למעשה הוא קלט את התורה ואת ערכיה במידה מסוימת שלא במודע. אם נקשר את הדברים אלינו, כולנו מכירים את ההרגשה שאנו לומדים בישיבה ולא מגיעים להיכן שרצינו. אולם למרות זאת, האם מישהו לאחר שנה או שנתיים בישיבה באמת חושב שהוא לא השתפר?!

הדבר החשוב הוא ההשקעה והשאיפה לדעת, ובעקבות כך תבוא גם הידיעה במידה מסוימת כמתנה מהקב"ה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון