הגבעות המסתוריות

צילום: שלמה גודוביץ, באדיבות רשות העתיקות

החל מאמצע המאה ה19 תשומת לבם של חוקרי הארץ נמשכה לתשע-עשרה גבעות מסתוריות, מדרום מערב לעיר העתיקה (כיום בתחומי שכונות קריית מנחם וגבעת משואה, ובשולי מושב אורה). גבעות עצומות אלה, שהיקפן נע בין 10 ל-42 מטר, מכונות 'רגמים', מהן ניתן לצפות למרחקים וביניהן מתקיים קשר עין. בעת שבה אותן 'רגמים' נבנו, היו השטחים סביבן מיושבים בדלילות וכל שנמצא לידן היה ריכוזים של מתקני ייצור חקלאיים.
כבר לראשוני החוקרים היה ברור כי ה'רגמים' הן מעשה ידי אדם. נשאלה אם כך השאלה מי בנה אותן ולשם מה?

החפירות העלו נתונים מרתקים: אכן אלו הן גבעות מלאכותיות. בבסיסן נבנתה מסגרת רבת צלעות (עד כ17 צלעות) עשויה אבני שדה. מסגרת זו תמכה בערמת אבנים ועפר מלאכותית שהתמרה לגובה של עד כתשעה מטרים. על פי שברי החרסים שהתגלו, היה ברור כי יש לשייך את הרגמים לתקופת בית ראשון (תקופת הברזל).

החפירה המשמעותית ביותר נערכה על ידי הארכיאולוגית רות עמירן. לאחר הסרת ערמת העפר נחשף במרכזו של השטח בור כרוי מצופה כלפי פנים אבנים מסותתות, וגרם מדרגות רחב ידיים הוביל מצפון אל  פנים השטח. בתוך הבור נמצאו שרידי פחם ואפר, ולידו שברים של כלי חרס ששימשו לבישול ולהגשת מזון. כלי החרס אפשרו לקבוע את תאריך זמנו של המבנה למאה השביעית לפני הספירה.

עמירן, ואחרים בעקבותיה, הציעו כי גבעות מלאכותיות אלו הן למעשה הביטוי הפיזי של התיאור המקראי אודות הסרת הבמות ובעיקר בימיו של המלך יאשיהו, כמסופר: "וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַםִ אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלמֹה מֶלֶךְ יִשְֹרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ" (מלכים ב כ"ג, יג). ייתכן אם כך שכחלק מהטלת הטומאה בבמות, נעשתה פעולה נוספת של כיסוין בערמות עפר וחיסולה למעשה של אפשרות חידוש העבודה הזרה בהן.

פרשנות זו עדיין לא פתרה חלק מן השאלות שעלו בחקירתה של תופעה ארכיאולוגית אניגמטית זו, כגון הופעתן של הרגמים במרוכז ובאזור מסוים בלבד (מדרום מערב לעיר), גודלן המרשים, ונוכחותן הבולטת בשטח כשהן נצפות ממרחק, ומהן יש תצפית לכל עבר.

ייתכן שאת הפתרון לתעלומה נמצא בין היתר בביאור לתיאור המקראי אודות טקס קבורתו של אסא מלך יהודה: "וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו; וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָּוִיד" (דברי הימים ב ט"ז, יג-יד). ובדרך השלילה בהקשר ליהורם שעליו נאמר: "... וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים; וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו" (דברי הימים ב כ"א, יט).

מוצע אם כך כי אותן 'רגמים', תשעה עשר במספר - כמספר מלכי יהודה למעט יהורם - מייצגים את האתרים שבהם תושבי יהודה וירושלים ערכו טקסי התאבלות וקינה המוניים בצורה של שריפה גדולה, וזאת כאות של כבוד למלכם המת. עם תום הטקס האתר כוסה בגל של עפר ואבנים עצום בעל נוכחות פיזית מרשימה.

כתב: ד"ר יובל ברוך, רשות העתיקות

באדיבות אתר 929