גאולה מפי מצורע

בפרקים שלפנינו מתאר המקרא מצור שערך מלך ארם על ישראל, שהביא לעוני ולרעב עצומים. על כובד הרעב ניתן ללמוד מסיפור המתואר כשיאו של אותו מצב נורא: הרעב הוא כל-כך גדול, עד ששתי נשים עורכות 'סחר מכר' בבניהם, "תני את בנך ונאכלנו היום, ואת בני נאכל מחר"! (ו', כח)

במצב זה, כשהעוני והרעב הגיעו לשיא - למרות שעם ישראל לא חזר בתשובה - אלישע ניבא שהרעב יסתיים: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע - שִׁמְעוּ דְּבַר ה', כֹּה אָמַר ה', כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן" (א). ואכן, למחרת הקב"ה השמיע במחנה ארם "קול רכב, קול סוס, קול חיל גדול" (ו), וכולם ברחו.

גם לאחר שהארמים ברחו, עם ישראל לא ידע שהמצור הסתיים. רק בזכות ארבעה מצורעים מיואשים, שקצו ברעב הנורא והחליטו בייאושם לרדת אל מחנה ארם, גילה העם שהארמים נפוצו וברחו. ארבעת המצורעים ירדו למחנה הצרים, גילו שהוא ריק ושאין בו איש, וחזרו מיד להודיע על סיום המצור לעם ישראל. ואכן, נבואת ה' ביד אלישע נתקיימה - "וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם, וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל, כִּדְבַר ה'" (טז).

מה מסמלים המצורעים שבישרו על הגאולה לעם ישראל? המפרשים הסבירו שהבאת הגאולה על ידי מצורעים מסמלת גאולה 'מצורעת'; גאולה לא-שלמה. בניגוד למהלך המטא-היסטורי המוכר לנו מהתנ"ך כולו, הקב"ה לא גאל את ישראל בפעם הזאת בעקבות חזרה בתשובה. איש לא חזר בתשובה ולא היטיב את דרכיו. הגאולה באה בגלל המצב הנורא, שעם ישראל לא יכול היה לעמוד בו. לכן, הקב"ה בישר על הגאולה לעם על ידי מצורעים, כאומר להם: אינכם ראויים לגאולה זו, ולכן גאולתכם אינה שלמה. לא נגאלתם על ידי מושיע המנהיג את העם לקראת נצחונו, אלא על ידי בריחה מבוהלת של הצרים ובאמצעות מצורעים - מנודים משולי החברה - שהודיעו לעם על גאולתם.

פרק זה עמד במוקד אחד משיריה היפים של רחל המשוררת. רחל מבכרת ליפול ממצוקת המצור אור ליום הבשורה, ובלבד שבשורת הגאולה לא תבוא לה מפי מצורע. ואכן, הגאולה שלה התפללנו וציפינו אלפיים שנה אינה בשורה מפי מצורע. ה'חתם סופר' כותב באחת מתשובותיו שעם ישראל היה יכול להיגאל במשך שנות הגלות גאולה שאינה שלמה, כמו שהייתה בימי הבית השני, שלא היה בו ארון ואורים ותומים; אך איננו חפצים בגאולה כזו. תפיסה זו דומה מאוד לתפיסתה של רחל - תפיסה של 'הכל או לא-כלום'.

ממורנו ורבנו הרב יהודה עמיטל זצ"ל שמענו שלאחר השואה, לאחר שראינו להיכן מביאה אותנו תפיסה כזו, אי-אפשר לחזור על דבריו של ה'חתם סופר'. אנו מוכנים להיגאל גם גאולה שאינה-שלמה, ובלבד שהגלות תסתיים. ואכן, משנת הציונות הדתית אמונה על בשורת הגאולה של המאה האחרונה, שוודאי אינה הגאולה שלה התפללנו במשך אלפיים שנה, אך אין היא פחות מ'אתחלתא דגאולה'. בימים אלו, שבין יום העצמאות ליום ירושלים, נודה לקב"ה על חסדו עמנו, על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ואפילו היתה זו גאולה שבאה בבשורת מצורע.

על הגאולה מפי מצורע בשירה של רחל תוכלו לשמוע בשיעורה של ד"ר רחל עופר

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון