מתוך התבטלות עצמית וחנופה אימץ לו אחז את נוהגם של המכים אותו, הצטרף תמיד לסיעת המצליחים, הסתופף בצילם וניסה להידמות אליהם. כך ניתן להבין את פשר דרכו.
מהי שיטתו ודרכו של אחז?
הכתוב פתח בביקורת מרומזת ומרוככת על אחז, שלא הגיע למדרגת דוד, וסיים במפתיע בכך שעשה כל תועבה. אין הוא מסביר מה היה שורש רשעתו של אחז.
כיצד הגיע אחז "המוטל בין שני צדיקים, בין יותם לחזקיה" (סנהדרין ק"ד, א), לקיצוניות הפוכה?
אפשר לראות כאן תהליך מוסרי אישי. אחז לא היה מלכתחילה רשע גמור, אבל גם לא צדיק כאבותיו וכדוד. הכתוב מלמדנו שבכך היתה נעוצה דרכו אל החטא. חולשתו הראשונית השאירה אותו מאחור, ותחושת האכזבה והכשלון על שלא הגיע למעשי אבותיו הביאה אותו למרוד ו"להוכיח" את עצמו בכיוון ההפוך, עד שהגיע במהירות אל הקיצוניות השנייה.
ממלך מרדן ובעל עקרונות היה מקום לצפות שיהיה עקבי ובעל עמדה מגובשת. אבל מן הכתוב עולה דמות שונה: "וילך בדרך מלכי ישראל" (מלכים ב ט"ז, ג וכן בדברי הימים ב כ"ח, ב). מסתבר שהקו האופייני לאחז הוא דווקא החקיינות. מתוך התבטלות עצמית וחנופה אימץ לו ואחז בנוהגם של המכים אותו, הצטרף תמיד לסיעת המצליחים, הסתופף בצילם וניסה להידמות אליהם: פקח בן רמליהו מלך ישראל רדף אותו - אחז בחר ללכת בדרכי מלכי ישראל. רצין מלך ארם היכה בו - אחז עבד את אלוהי ארם. ארם נמחקה על ידי אשור מעל פני האדמה, ואחז הלך לקדם את פני תגלת פלאסר בדמשק. הפעם העתיק את דמות מזבח דמשק אל בית המקדש וחיקה את עבודת אלהי אשור. מלך עלה ומלך ירד, ואחז נשאר "עקבי" בשיטתו לחקות תמיד את הדגם החדש.
עקשנותו ועקביותו של אחז התגלו רק בנקודה אחת: "וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּה' הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז" (דברי הימים ב כ"ח, כב). בניגוד למנשה שעליו נאמר: "וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד..." (שם ל"ג, יב), המשיך אחז להחזיק ברשעו, וגילה נחישות והתמדה שלילית. אחז הראה שיש לו "אופי תקיף" ולא שינה מדרכו מאומה גם בצוק העיתים. אולם במהותו של "אופי" זה אין מוצאים חוט שדרה ותוכן עצמי ייחודי, אלא רק חיקוי של המנצח והתרפסות לפני החזק.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן