הפרק מובא בארמית. הציטוטים הנזכרים כאן הם מתוך התרגום של הרב דן בארי.
חנוכת הפסל והצו (א-ו)
נבוכדנצר עשה פסל זהב גדול, ולכבוד בנייתו נערכה חגיגת חנוכת הפסל. כחלק מהחגיגות יצא כרוז שהכריז: "בָּעֵת אֲשֶׁר תִשְׁמְעוּן קוֹל הַקֶּרֶן הֶחָלִיל תֹּף כִּנּוֹר נֵבֶל דּוּחָלִיל וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר תִּפְּלוּ וְתִשְׁתַּחֲווּ לְפֶסֶל הַזָּהָב אֲשֶׁר הֶעֱמִיד נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ. וּמִי שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִשְׁתַּחֲוֶה בָּהּ בַּשָּׁעָה יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת" (ה-ו).
דניאל וחבריו מסרבים להשתחוות לפסל (ז-יח)
כל האנשים ששהו במקום השתחוו לפסל הזהב, מלבד חנניה, מישאל ועזריה. אנשים שראו שאינם משתחווים הלשינו עליהם למלך: "יֵשׁ אֲנָשִׁים יְהוּדִים אֲשֶׁר הִפְקַדְתָּ אוֹתָם עַל מְלֶאכֶת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ הָאֲנָשִׁים הָהֵם לֹא שָׂמוּ עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא עוֹבְדִים וּלְפֶסֶל הַזָּהָב אֲשֶׁר הִצַּבתָּ לֹא מִשְׁתַּחֲוִים" (יב). חנניה, מישאל ועזריה הובאו לפני המלך לבירור, והם הודו שאכן הם לא השתחוו לפסל, ואין הם מפחדים מכבשן האש: "אִם יֵשׁ [בִּרְצוֹנוֹ] אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים יָכֹל לְהוֹשִׁיעֵנוּ מִן כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וּמִן יָדְךָ הַמֶּלֶךְ יוֹשִׁיעַ" (יז).
ניצלו מהאש ולא ניצלו באש (יט-כז)
התגובה של חנניה, מישאל ועזריה הכעיסה את נבוכדנצר ש"נִמְלָא חֵמָה וּמַרְאֵה פָנָיו הִשְׁתַּנָּה" (יט) והוא דרש להגביר את עוצמת הכבשן "פִּי שִׁבְעָה עַל אֲשֶׁר רָאוּי לְהַסִּיקוֹ". חנניה, מישאל ועזריה הושלכו כפותים לכבשן האש עם בגדיהם - אך הם לא נפגעים ואף מצליחים להשתחרר "הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֲנָשִׁים אַרְבָּעָה מֻתָּרִים מְהַלְּכִים בְּתוֹךְ הָאֵשׁ וְנֶזֶק אֵין בָּהֶם וּמַרְאֵהוּ שֶׁל הָרְבִיעִי דּוֹמֶה לְבֶן אֱלֹהִים" (כה). נבוכדנצר שנדהם לראות אותם חיים בתוך כבשן האש קרא להם לצאת. כשהם יצאו נאספו יועצי ושרי המלך וראו: "אֶת הָאֲנָשִׁים הָהֵם שֶׁלֹּא שָׁלְטָה הָאֵשׁ בְּגוּפָם וּשְׂעַר רֹאשָׁם לֹא נֶחֱרַךְ וּמְעִילֵיהֶם לֹא הִשְׁתַּנּוּ וְרֵיחַ אֵשׁ לֹא עָבַר בָּהֶם" (כז).
סיום (כח-ל)
בתגובה, נבוכדנצר מברך את ה': "בָּרוּךְ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאֲכוֹ וְהוֹשִׁיעַ אֶת עֲבָדָיו אֲשֶׁר בָּטְחוּ עָלָיו וּדְבַר הַמֶּלֶךְ שִׁנּוּ וְנָתְנוּ גּוּפָם שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ וְלֹא יִשׁתַּחֲווּ לְכָל אֱלוֹהַּ אֵלָּא לֵאלֹהֵיהֶם" (כח), ואף העביר צו לפיו אסור לדבר בגנות ה' ולבסוף אף ממנה את שלושתם לתפקידים בכירים בממלכה.
פתיחת סיפור החלום השני (לא-לג)
פסקה זו פותחת את הסיפור שעיקרו בפרק הבא. בפסוקים אלו נבוכדנצר משבח את האותות והמופתים שעשה עמו "הָאֵל הָעֶלְיוֹן" (לא).
כתיבה: נתנאל שפיגל