חזקיהו מתואר כגדול שבמלכי בית דוד. הוא עוסק הן בתחום הקודש והן בתחום ענייני הממלכה, ובימיו חזרה יהודה להיות ממלכה חזקה הנהנית גם מרווחה כלכלית. אך נכשל חזקיהו בגובה לב ועליו ניתן לומר: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ).
בדומה לדוד, היה אף יחזקיהו מחובר אל נביאי דורו. ומפורש בפרשיות המקבילות, שישעיהו הנביא הוא שעודדו בנבואותיו לנהוג כפי שנהג כלפי אשור: "וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" (ישעיהו ל"ז, לה; וכן במלכים ב י"ט, לד).
ובדומה לדוד ולשלמה, לא קפחו עיסוקיו בתחום הקודש והמקדש את עיסוקיו בתחום ענייני הממלכה, ביטחונה ורווחתה, אלא שבאו דברים אלה בספרנו מצומצמים במקצת, הואיל ומפורשים בפרשיות המקבילות.
העולה מן העיון בכתובים כאן ובפרשות המקבילות (וכן במקורות אשוריים), שאחז הניח ארץ שסועה ומדולדלת מפגיעות שכנותיה וממלכה כנועה ומשעובדת לאשור וזכה יחזקיהו שבימיו חזרה יהודה והייתה לממלכה גדולה ולמעשה לכוח המדיני והצבאי הגדול שבאזור, ושנהנתה גם מרווחה כלכלית. יתרה מזו, בדומה לימי דוד ושלמה, מלכי ארצות רחוקות ביקשו את קרבתו: "וינשא לעיני כל הגויים" (כג)
זכה יחזקיהו למה שזכו משה ויהושע, שניסים גלויים נעשו לו, הן בתחום הממלכה - בהכחדת צבא אשור בידי מלאך ה' והן בתחום האישי - ריפויו מחליו ומתן האות במעלות אחז, ניסים שנתפרסמו בכל העולם; ו"מליצי שרי בבל" באו במיוחד "לדרוש המופת אשר היה בארץ" (לא). ובדומה לכתוב בדוד כתוב אף בו :"ויושע ה' את יחזקיהו ואת יושבי ירושלים" (כב).
אבל נכשל יחזקיהו ב'גובה לב' (כה), כלומר ב'רום לבב' ובגאווה שכל אחד ואחד מוזהר מפניה, ובייחוד מוזהר מפניה המלך: "לבלתי רום לבבו מאחיו..." (דברים י"ז, כ). ומן הראוי להעיר, שחטא זה, שיש בו גנות גדולה ליחזקיהו נתפרש רק כאן בלבד: "ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו" (כה). וניתן לומר עליו: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ).
העולה מכל הדברים, שהכתובים כאן ובפרשות המקבילות מדברים על יחזקיהו כעל הגדול שבמלכי בית דוד. וחז"ל אף דרשו עליו את נבואת 'הילד' של ישעיהו :"כי ילד יולד לנו... ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום..." (ישעיה ט', ה) ואמרו: "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג" (סנהדרין צד ע"א).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תתפה-תתפז